צור קשר אירועים קרובים לכתיבה באתר   זוכרים רן כוכבא


איתי (הבן של רן) 2017

אבא

כבר 11 שנים אתה לא נמצא איתנו נהרגת כשהינו בני 10 חודשים ולא הספקנו להכיר אותך..

אמרו לי שהית גיבור, ואני בטוח בזה במאה אחוז.

תמיד כשאני נזכר בך אני שואל את עצמי למה זה היה חייב להיות אתה?

 

תמיד אומרים לי שאני מזכיר אותך בכל מיני דברים, בתווי פנים, בחשיבה, בידיים, ותמיד כשאומרים לי את זה אז אני מתגאה, מתגאה בכך שאני דומה לגיבור.

זה מוזר לחשוב שפעם שכשהיית בטייסת והיו את כל ערבי הזיכרון אתה היית מלווה משפחות שכולות,

ואנחנו בכלל לא היינו קשורים.

ועכשיו כבר כמה שנים שאנחנו הילדים אליהם באים ואתה לא שם..

זה גם מוזר לחשוב שאף פעם לא זכיתי להרגיש שאני ליד אבא, אף פעם לא היתה לי השמחה, הביטחון והסיפוק מאבא כמו שיש לי כשאני ליד אמא.

תמיד לפני השינה אני חושב עלייך.

יש הרבה דברים שרציתי לספר לך אני ויובל עולים לחטיבה, זיוי עולה לי"א ויש לה חבר.

אני מנגן בגיטרה ומשחק כדורסל, יובל שרה מתאמנת בווינגט ורוקדת.

זיוי רוקדת ומדריכה בתנועת  נוער.

בכיתה ב' אני ויובל הצטרפנו למשפחה אחת, זאת עמותה של נפגעי פעולות טרור.

ממש כיף שם, יש לי הרבה חברים ומדריכים, ועושים פעילויות כיפיות.

כשאני שם אני מבין שאני לא היחידי שחווה את המקרה הנוראי הזה.

יש עוד הרבה ילדים, כשאני שם אני מרגיש פתוח לדבר עם כולם ואני לא מרגיש שונה.

אני רוצה שתדע שבסה"כ כיפי לי וטוב לי, יש לי הרבה חברים ומשפחה אוהבת.

אבל יש משהו שחסר והמשהו הזה זה אתה!

אז בסה"כ יש לי חיים ממש טובים בדרך כלל אני מנסה לא לחשוב עלייך, אך כשאני חושב עלייך אני רוצה שתהיה פה לידי ותשמור עלי, ותשחק איתי ותטייל איתי, ותצחק איתי אבל אתה לא יכול.

בקיצור אוהב אותך עד אין סוף.

איתי.