לרן,

לא מבין איך אפשר לדבר עליך, ולא אליך.

אני מתגעגע ולכן מעדיף לפנות אליך ישירות : כוכבא!

זוכר איך נפגשנו בקורס טייס?

התבלטת כבר מההתחלה, ולא רק בגלל השיער הג'ינג'י.

סיפרת לי שכל המשפחה שלך במערכת הביטחון – צבא ושב"כ וקבע.

מהר מאוד הבנתי שיש כאן עסק עם גוזמאי.

היסכמנו לקחת 'מקדם כוכבא' – אותו מקדם זהירות שיש לקחת על מנת להגיע לגרעין האמת שבבדיה.

כמו אותו יום שהראית לי חלונות כהים בדירה ממולך בתל אביב, וסיפרת לי ששם דירת המיפגש הסודית

של הק.ג.ב הרוסי. סיפרת גם שתפקידך לירות עליהם טיל ביום בו תקבל פקודה מהשב"כ.

להפתעתי, שלפת מהארון בחדר השינה טיל כתף!

( לידיעת הקמ"ן שעד היום לא מבין לאן נעלם הזויל בזמן שהעברנו את הטייסת ).

מה שמזכיר לי שתמיד היו לך 'ידיים דביקות', ואצלך בארון תמיד היו חפצים שונים ומשונים ש'מצאת' ואספת אליך.

גם כשאני כותב עכשיו אני מחייך כשאני נזכר איזה 'מציאות' היו שם....

ואפילו צוחק כשאני נזכר איך יצאנו לקורס צמ"פ מקוצר בשריון. היה גדול! הבאת גם אקדח וגם רובה.

ובכל סיום תרגולת קפצת מהטנק וצעקת 'אש,אש,אש'- מסיים בכאילו מחסנית ברובה וממשיך ושולף את האקדח.

אמרת שאתה רוצה לתת דוגמא אישית לחיל שריון שצוות אויר הם קודם כל לוחמים.

לרוע המזל, הנהג צידד את הטנק ועיקם לך את הרובה...

תמיד אהבת את החיבור לשטח, וגם בתקופה בה לא טסנו והיינו בשטח כל היום, המצאת שיר על כמה

שאתה אוהב את התקופה. זוכר איך הלכתי איתך בקורס הישרדות

במדבר ושרנו כל כך חזק, שכל הילדים הבדואים באו לראות מה קורה.

נזכר בך רכון אל הררי מפות בחדר עם שאר הנווטים. ואיך היה חשוב לך לקבל מקום ראשון

בתחרות הניווט מול הטייסים.

ונזכר בפגישה מקרית בטרמינל בניו יורק – אני לעסקיי, ואתה לסימולטור.

אנו כבר אבות, ואתה עדיין 'מורעל' על הטייסת כמו אותו בן 18 עם סיפורים על מערכת הביטחון.

סיפורים שבפועלך הפכת למציאות.

וכבר איבדנו חברים רבים בדרך. וכבר חשבתי שכל האבידות כבר מאחורינו.

עד אותו לילה, בו שוב נוכחתי לגלות כמה קשה לאלוהים להתאפק, והוא קורא אליו טרם זמנם את הטובים והאהובים שבבנים.

הרבה מאוד ממך נשאר אצל כולנו, גם אחרי שהסתלקת לך לישיבה של מעלה.

וזכיתי לראות שוב את הברק שבעיניך מתנוצץ לו בעיניהם של ילדיך, וכישצאתי היו בעיני דמעות.

אבל תמיד אזכור אותך עם חיוך גדול על הפרצוף ואהבה גדולה בלב.

שלך,

דותן קרסוק פלג